לפני קרוב לשנה עמדתי וחיכיתי לתורי להחלפת ספרים בספריה העירונית. לפני עמדה אישה והיא והספרנית נראו שקועות במשימה חשובה.

האישה: ” אני מחפשת את הספר “עוף גוזל”.

ספרנית: “נסי בשורה האחרונה אנ-אח זה שם”.

האישה: צועדת אל המדף (אני ממתינה עדיין לתורי), חוזרת ואומרת “זה לא זה”.

ספרנית: מקמטת את מצחה…”אהה. אוקי, אולי זה בטובי המשוררים נסי בכניסה לספרית עיון מדף שני משמאל.”

האישה: צועדת אל המדף (אני ממתינה..) וחוזרת מיואשת… “לא מצאתי, מוזר”.

ספרנית: “מעניין. יש עוד אופציה בואי נחשוב אולי קיים בספרי ילדים? בואי נחפש בקטלוג… החלטתי להתערב.

אני (בחלוף 20 דקות): “סליחה שאני מתערבת,  אולי זה “אוף! גוזל“. 

הספרנית והאישה הביטו בי משועשעות ובו בעת משתאות- הנה “אוף! גוזל”, ספר לגיל ההתבגרות מופיע במחשב ומושאל לאישה. מאז אני כבר לא מחפשת בספרים של טובי החוקרים דוגמאות אודות מהי חשיבה יצירתית. אני מספרת את הסיפור הפרטי שלי ויש עוד רבים כמותו.

קישורים